חלק ג' חזרה לארץ ומלחמת ששת הימים

בתום הלימודים סבא חזר ארצה ועסק בהדרכת תנועה. בלהקות צבאיות אירועי שמחה גדולים ופסטיבלים. הוא לימד רקדנים בשמחת בית השואבה את הכיראוגרפיה. למרות היותו עסוק בהדרכה זו לא בא לסיפוקו כיוון שמטטרתו הייתה לעסוק בתאטרון עצמו בצורה חדה זנח את המחול על צדדיו ועבר לעסוק במסחר.

ג'ניה (אמא של סבא) עסקה באותו זמן בביטוח וסבא עזר לה לימים מצא עצמו עושה כל כולו בענף הביטוח.

בשנת 1960 התחתן סבא עם סבתי מרים גרינברג. הוא המשיך לעבוד כסוכן ביטוח וכך התנהלו הדברים על מי מנוחות. (גידול ילדים, משכנתא, בית וכד').

בשנת 1967 פרצה מלחמת ששת הימים וסבי שירת בחטיבה 7 (נלחם בגזרה הדרומית). החטיבה של סבא נלחמו במדבר והם היו כוח קטן של מספר טנקים MX ומספר זח"למים. סבא היה מוצב בזח"לם של המג"ד בתור מש"ק קשר(מפקד שאינו קצין קשר) . הכוח עצר בלילה על הכביש לפי פקודת המג"ד כאשר לפתע הם הותקפו על ידי חטיבת טנקים מצרית גדולה (חטיבה 4). כללה עשרות טנקים מצריים וכוח האש שלהם היה פי כמה מונים גדול יותר מהכוח הקטן של סבא. המצרים פתחו באש חזקה ומיד כל הזחלמים עלו באש. המצרים חששו להתקדם רק ירו מרחוק. הם לא ידעו כמה קטן וחלש הכוח שמולם. הזחל"ם של סבא עלה באש וסבא עף מהזחלם הבוער כאשר כל בגדיו נשרפו. למזלו סבא התגלגל בחול במהירות וחסך מעצמו כוויה קשה.

סבא אסף את כל החיילים שלא נהרגו. והורה להם לשכב בצורה מסודרת מאחורי גבעת חול . הם היו בטוחים שסופם המר קרב. כוחות הצלה שלנו הגיעו רק לקראת בוקר והצליחו להדוף ולהבריח את הכוח המצרי.

סבא היה שרוף ומלא דם אבל לא פצוע קשה. כל פעם שרכב חילוץ משוריין היה רואה אותו היה מיד משכיב אותו על אלונקה ולסבא הייתה בעיה להימלט ולהתחבא מזחל ההצלה. כשסבא הגיע לבסוף לזחל המרפאה הוא ראה פצועים קשה בלי גפיים שמחכים בשקט שיטפלו בהם ולעומת זאת הפצועים קל צעקו בהיסטריה "אני עומד למות תעשו משהו". לאחר שטיפלו בו בבית החולים, סבא חזר לתעלה בדרום ונשאר שם כשלושה חודשים.

באותם ימים לא היו פלאפונים ולא הייתה אפשרות ליצור קשר עם העור. ולכן המשפחה נלחצה והיה חשש לחייו של סבא. כשלבסוף חזר הביתה כל המשפחה חשבה שזה נס משמיים.