יום שלישי, 6 בינואר 2009

יום שני, 5 בינואר 2009

יום ראשון, 4 בינואר 2009

סיפור סבא יוסף\יולי 1 עד הגיוס



סיפור חיים סבא יוסף \יולי 1



סבי נולד בתל-אביב,י"א באדר ב' 21.2.1932
במשקל של 1200 גרם
בחודש השישי להריון. הוא היה הפג הראשון בת"א ששרד. באותם הימים לא היו אינקובטורים והעובדה שנשאר בחיים היא בגדר נס.
אהרון (אביו של סבא) הגיע מסיביר בשנת 1922. תוך ארבע שנים רכש תואר של עורך דין, התחתן עם ג'ניה בת הרב מאיר שהיה אחיו של הרב הראשון של תל-אביב, הרב שלמה אהרונסון, כיוון שמרבית הכסף דאז היה ביידי יהודים דתיים.קשר משפחתי זה עזר לו להתעשר במהרה במקצועו.
סבא גדל בבית מאוד עשיר שכלל צוות גדול של טבחים עוזרים, מנקים ואומנת. באותו זמן הגיעו ארצה שחקני "הבימה" ללא יכולת להתפרנס ופתרו את כל בעיות הקיום שלהם בביתה של ג'ניה (סבתא רבא שלי).שהותם אצלם יצרה אווירה של בוהמה פעילה.

האומנת של סבי נהגה לקרוא לו יולי ומאז זה שם החיבה שנדבק לו לכל חייו.
כשסבא היה בן שש הוריו התגרשו ברעש גדול ואחרי דין ודברים נשלחו,אחיו היחיד, אביגדור, הגדול ממנו בארבע וחצי שנים וסבא לקיבוצים שונים כילדי חוץ. סבא נשלח לקיבוץ קריית ענבים. כשהגיע לקיבוץ הייתה לו משפחה מאמצת כמו לכל ילדי החוץ שהגיעו, והחיים בקיבוץ היו מיוחדים בחופש שניתן לילדים ומאכזבים כיוון שהם היו ללא אמא ואבא.

בקיבוץ סבא אהב לשחק תופסת על העצים. כלומר הם היו קופצים מענף לענף עד שתופסים מישהו או שמישהו נפצע. זה היה משחק מסוכן אך מהנה ביותר. מטיילים ביערות קוטפים סברס ומקדישים כמה שפחות זמן ללימודים.

סבא חזר לתל-אביב בגיל 11 לערך.
הוא למד בבית ספר יסודי תל –נורדאו ואח"כ למד בגימנסיה הרצליה במגמה חקלאית. עם בואו לתל-אביב הצטרף לתנועת הנוער מחנות העולים ומאז זה היה כל עולמו.
שביעית ושמינית למד במקווה ישראל.









יום שבת, 3 בינואר 2009

סיפור סבא יוסף/יולי 2 עד חזרה לארץ


סבא בצבא ובלימודים בחול


סבא התגייס עם תנועת הנוער לנח"ל (נוער חלוצי לוחם) בשנת 1950. סבא היה מחזור שני בנח"ל אולם המחזור הראשון לא גוייס כתגובה לפרוק הפלמ"ח.
בנח"ל הוא עבר אימונים מפרכים כדי שהנח"ל יהיה חוד החנית של צה"ל.
לאחר האימונים הוא השלים את ההכשרה בקיבוץ רביבים בנגב הרחוק ושם עבר תקופה קשה של תנאים כמעט ללא מים ומזון. זו הייתה תקופת הצנע. ( תקופת הצנע הייתה תקופה שבה למדינה לא היה מספיק כסף לספק אוכל חופשי לאזרחים. כל מזון היה מוגבל לפי נקודות ולפי מספר האנשים במשפחה. לדוגמא כל משפחה קבלה שתי ביצים לשבוע). תקופתו בקיבוץ הייתה מהנה וקשה עד מאוד אנשים צעירים עם שאיפות גדולות לטובת חברה טובה יותר וצודקת יותר.
ב- 1952 סבא נסע לאמריקה. הוא הצטרף אל אחיו אביגדור שהיה באותו זמן באמריקה גם כדי ללמוד באוניברסיטת ברקלי אשר בקליפורניה.(הנדסה חקלאית). סבא הגיש בקשה להתקבל לאוניברסיטה ללימודי הנדסה חקלאית היה לו קושי להתקבל ללימודים היות ולא הייתה לו בגרות מסודרת. והוא התקבל על תנאי. חויב לקבל ציון ממוצע של 85 ומעלה. סבא עמד במשימה בהצלחה.
באותם שנים סבא ניהל להקת מחול של ישראלים שהופיעה במקומות שונים ברחבי ארה"ב בריקודי עם.
אחיו אביגדור התחתן באמריקה עם מרייאן ונולדה להם בת ששמה אילנה.
אבא של סבא (אהרון) הגיע לבקר את בניו בארה"ב והוא יעץ לסבא להמשיך את לימודיו בארץ במקום באמריקה ובתמורה לכך הבטיח לממן לו את שכר הלימוד בארץ. החליט סבא לחזור ארצה. בדרכו זו בשנת 1955 בעודו ממתין בניו-יורק להפלגה. הוא ליווה חברה טובה שלו למבחן במה בבית הספר לאומניות הבמה. ללא אזהרה מוקדמת עלה סבי לבמת המבחן (לאודישן). ומסיבה שלא ברורה לו עד היום המורה מרטה גראהם האחראית אמרה שהיא רוצה אותו בבית הספר הזה (בית ספר נייברהוד- בית ספר לאומניות יוקרתי מאוד).סבא נשאר ללמוד שם כמעט שלוש שנים עד שנת 1958.

יום שישי, 2 בינואר 2009

חלק ג' חזרה לארץ ומלחמת ששת הימים

בתום הלימודים סבא חזר ארצה ועסק בהדרכת תנועה. בלהקות צבאיות אירועי שמחה גדולים ופסטיבלים. הוא לימד רקדנים בשמחת בית השואבה את הכיראוגרפיה. למרות היותו עסוק בהדרכה זו לא בא לסיפוקו כיוון שמטטרתו הייתה לעסוק בתאטרון עצמו בצורה חדה זנח את המחול על צדדיו ועבר לעסוק במסחר.

ג'ניה (אמא של סבא) עסקה באותו זמן בביטוח וסבא עזר לה לימים מצא עצמו עושה כל כולו בענף הביטוח.

בשנת 1960 התחתן סבא עם סבתי מרים גרינברג. הוא המשיך לעבוד כסוכן ביטוח וכך התנהלו הדברים על מי מנוחות. (גידול ילדים, משכנתא, בית וכד').

בשנת 1967 פרצה מלחמת ששת הימים וסבי שירת בחטיבה 7 (נלחם בגזרה הדרומית). החטיבה של סבא נלחמו במדבר והם היו כוח קטן של מספר טנקים MX ומספר זח"למים. סבא היה מוצב בזח"לם של המג"ד בתור מש"ק קשר(מפקד שאינו קצין קשר) . הכוח עצר בלילה על הכביש לפי פקודת המג"ד כאשר לפתע הם הותקפו על ידי חטיבת טנקים מצרית גדולה (חטיבה 4). כללה עשרות טנקים מצריים וכוח האש שלהם היה פי כמה מונים גדול יותר מהכוח הקטן של סבא. המצרים פתחו באש חזקה ומיד כל הזחלמים עלו באש. המצרים חששו להתקדם רק ירו מרחוק. הם לא ידעו כמה קטן וחלש הכוח שמולם. הזחל"ם של סבא עלה באש וסבא עף מהזחלם הבוער כאשר כל בגדיו נשרפו. למזלו סבא התגלגל בחול במהירות וחסך מעצמו כוויה קשה.

סבא אסף את כל החיילים שלא נהרגו. והורה להם לשכב בצורה מסודרת מאחורי גבעת חול . הם היו בטוחים שסופם המר קרב. כוחות הצלה שלנו הגיעו רק לקראת בוקר והצליחו להדוף ולהבריח את הכוח המצרי.

סבא היה שרוף ומלא דם אבל לא פצוע קשה. כל פעם שרכב חילוץ משוריין היה רואה אותו היה מיד משכיב אותו על אלונקה ולסבא הייתה בעיה להימלט ולהתחבא מזחל ההצלה. כשסבא הגיע לבסוף לזחל המרפאה הוא ראה פצועים קשה בלי גפיים שמחכים בשקט שיטפלו בהם ולעומת זאת הפצועים קל צעקו בהיסטריה "אני עומד למות תעשו משהו". לאחר שטיפלו בו בבית החולים, סבא חזר לתעלה בדרום ונשאר שם כשלושה חודשים.

באותם ימים לא היו פלאפונים ולא הייתה אפשרות ליצור קשר עם העור. ולכן המשפחה נלחצה והיה חשש לחייו של סבא. כשלבסוף חזר הביתה כל המשפחה חשבה שזה נס משמיים.


יום חמישי, 1 בינואר 2009

חלק ד' מסוף מלחמת ששת הימים עד היום

אחרי שסבא חזר הביתה הכל עבר על מי מנוחות. לסבא וסבתא מירי נולדו ארבעה ילדים. אמא שלי ממוקמת שלישית. סבא המשיך לעבוד בחברת הביטוח שלו.
בשנת 1992 אמי השתתפה בחוג לפיסול והיא יעצה לסבא ללכת לסדנת פיסול גם כן כיוון שהייתה משוכנעת שזה מאוד יתאים לו, סבא לדעתה, הוא אומן בנפשו. ובאמת סבא הקשיב להצעתה והלך לסדנה והאומנות היכתה בו שנית.
אחרי הקורס ב-1992 סבא עזב הכל והתחיל ללמוד פיסול במוזיאון תל אביב.
ב -1995 למד פיסול בסטודיו של דרורה בן דורי בכפר סבא ולאחר מכן ב-1997 סבא החל ללמוד במכללה ללימודי האמנות "הסטודיו" ברעננה.
סבא פיסל המון פסלים שזכו לביקורות מאוד נלהבות.
בשנת 1997 סבתי מירי ז"ל חלתה בסרטן בלבלב. הרופאים ניבאו לה שהיא תחייה מקסימום חצי שנה, אולם סבתא חייתה עוד שנתיים עם המחלה הקשה. בתקופה המחלה בילינו אמי ואני עם סבתא המון ולמרות שאני הייתי ילד קטן וקשה לי לזכור, אני יודע שהייתי מאוד קשור אליה. סבתא נפטרה ב-1999 בגיל 61 וזה היה אירוע מאוד קשה וטראומתי לכל המשפחה.
בשנת 2001 סבתא רבא שלי, ג'ניה פלג(אמו של סבי) נפטרה (שנתיים אחרי סבתי מירי) בגיל 95.


מאז ועד היום סבא ממשיך לפסל במלוא המרץ. אין יום שעובר מבלי שהוא מפסל. את מרבית זמנו הוא מבלה בפיסול. ובימים אלו אפילו מתכונן לקראת תערוכה נוספת של פסלים אותה יציג בחודש מאי.
את הפסל עשתורת סבא הכין לאמי לכבוד ברית המילה שלי.
כיום סבא גר עם בת זוגתו לחיים עליזה בהוד השרון וביתם נראה כמו מוזיאון לאומנות הפיסול.
תערוכות של פסלים של סבא שלי
2000
גלריית "לואיס ארנולד" ,סוסאליטו,קליפורניה,ארה"ב
2000 גלריית "פטרסון" כרמל,קליםורניה,ארה"ב
2001 גלריית "בן יהודה" תל אביב
2005
גלרית "האגם" ברעננה
2007
גלריה "מרכז" גני תקווה
2009
גלרית "המגדל" תל אביב

הפסלים הכי נפוצים של סבי

הנה כמה פסלים שמאפיינים את פסלי סבי

1."אשת לוט" גובה 78 ס"מ











2."שחצן קטן" גובה 61 ס"מ










3."אשתורת" גובה 38 ס"מ (זהו הפסל שסבי נתן לאמי מתנה לברית המילה שלי)










4."טרף" גובה 60 ס"מ










5."אשת חול" גובה 60 ס"מ










6."זוג שמנים" גובה 25 ס"מ










7."נערות במשובה" גובה 83 ס"מ










אם אתם רוצים לראות את כל הפסלים תוכלו למצוא אותו באתר של סבי שהוא:http://www.yoly-bar-din.com/